גישת הכוחות: גישה שפותחה בעבודה סוציאלית השמה את הדגש על מציאת הכוחות הקיימים באדם. רוב מחקרי העבר עסקו בפתולוגיה ורגשות שלילים, לפיכך, נוצרה אצל אנשים עם מוגבלות תחושה שהם המוגבלות עצמה.
גישת הכוחות שמה לה למטרה, להחליף את התמקדות המטפל והלקוח בבעיות, חולשות ופתולוגיה בהשקפה המבוססת על האמונה בכוחות, יכולות, הישגים ושאיפות של האדם. הגישה מתמקדת בשפה בה משתמשים אנשי המקצוע. נקודת המוצא - האדם הוא המומחה לעצמו. לכל אדם יש ייחודיות ויכולות, גם אם הוא מתמודד עם אתגר או מגבלה. עזרה טיפולית מיטבית תהיה כזו שתתמקד בגילוי הכוחות והיכולות שבו, שהם אלו המהווים את הפוטנציאל שלו לשינוי.
ככל שאדם/מטופל יצליח לרתום את הכוחות שבו – מתוך אמונה מקדמת – שלו בעצמו ושל אנשי המקצוע המלווים אותו וכמובן סביבתו – ככה הסיכוי שלו לחולל שינוי מקדם ומפתח בחייו הולך וגדל.
בהקשר של הגישה אני אוהבת לספר את משל שני הזאבים:
לפני שנים רבות, אי שם בערבות המדבר, סיפר אינדיאני זקן לנכדו: בתוך כל אדם מתנהל קרב, הדומה לקרב בין שני זאבים.
זאב אחד מייצג את הרע - קנאה, צרות עין, אגואיזם, שקר… זאב שני מייצג את הטוב - שלום, אהבה, תקווה, אמת, טוב לב, נאמנות.
האינדיאני הקטן, שדברי סבו נגעו מאוד ללבו, הרהר כמה רגעים ושאל: "אבל בסוף, איזה זאב מנצח?"
חייך הסב לעצמו חיוך קטן, והשיב: "מי מנצח? תמיד המנצח, הוא אותו הזאב שאתה מאכיל."