את הפוסט הבא אני רוצה להקדיש לפיל האנסן. אמן נפלא, שלימד אותי, שלפעמים הכי נכון זה "לאמץ" את המגבלה על הטוב והמאתגר שבה. פעמים רבות, אנו כהורים "נלחמים "בקושי של הילד, מנסים לשנות ולנרמל אותו על מנת להקל עליו את החיים. אבל לפעמים הכי נכון לעזור לו "לאמץ" את המגבלה, לראות את היתרונות שלה בחיים שלו, ולחזק את מי שהוא, עם המגבלה.
כששואלים אנשים עם מגבלות, האם היו רוצים לחיות ללא המגבלה, רבים אומרים שלא, שהיא חלק ממי שהם, חלק מהזהות שלהם. עמדה זו אינה עומדת בסתירה לצורך שלנו ההורים לעבוד ולקדם את הילד מהמקום שהוא נמצא בו לעתיד טוב יותר. היא משלימה את התפיסה: מצד אחד כדאי לעבוד ולשפר את מה שניתן, ומהצד השני כדאי לקבל את הדברים שלא ניתן לשנות וללמוד לחיות איתם בצורה הטובה ביותר.
חשוב שאנו ההורים נדע להכיל את המגבלה, נראה את החלקים הטובים שהיא מביאה לנו כמשפחה ולילד שלנו. כך נסייע לילד לגדול עם זהות מגובשת, בטוחה בעצמה, שיכולה להביא לעולם את כל הטוב שבה.
בסרטון המצורף, תוכלו לראות איך קבלת הרעד עזרה לפיל האנסון להיות יותר ויותר יצירתי ולהביא לעולם האומנות את רעיונותיו בעוד שהאמצעי משתנה בהתאם ליכולת.
כדי לראות את היצירות והסיפור, צפו בסרטון: פיל האנסן לאמץ את הרעד
עוד על יצירתיות בהורות בפוסט הבא,
באהבה,
אורלי