לפני כמה שנים מצאתי את ההרצאה הנפלאה של ד"ר קרול דווק בטד: כוחה של המילה עדיין. בהרצאה מתארת ד"ר דווק את הכוח בלומר "עדיין לא" דרך שורה של מחקרים שהיא ערכה עם ילדים שקיבלו תגמול על דרך ומאמץ (תהליך) במקום תגמול על תוצאה. ילדים אלו הגיעו מוכנים יותר להתמודדות עם אתגרים מאשר ילדים שתוגמלו על תוצאות. ילדים שלמדו לומר לעצמם "עדיין לא" כאשר המשימה היתה קשה להם מידי, לא ויתרו לעצמם והגיעו לתוצאות מרשימות. לעומתם ילדים שקיבלו תגמול על ידע, ויתרו לעצמם ברגע שהתוצאה לא הביאה לתגמול לו הם ציפו.
גם להורים לילדים עם מגבלה חשוב מאוד לאמץ את הגישה של 'עדיין לא': "הוא עדיין לא מצליח לשבת / ללכת / לדבר / לתקשר וכולי אבל אולי בעתיד הוא יוכל". אולי הוא יוכל בדרך אחרת אולי הוא יוכל להתקדם לכיוונים אחרים ועוד. להחזיק את כוחן של המילים "עדיין לא" זה להחזיק את התקווה עבור הילד.
שלכם באהבה,
אורלי